עולמות קסומים

הצמחייה, הפרחים אינם מתפקדים בעבודות כייצוג של טבע, אלא כמרחב בו מתקיים חיבור בין אדמה לתודעה. הם נושאים בתוכם כפילות - שורשיים ומרחפים בו-זמנית, ופועלים דרך צורתם האנכית כערוץ אנרגטי. תנועה רציפה - מעלה ומטה - הממקמת אותם כציר, עמוד שדרה, בסיס אם, ממנו ניתן לצאת ולשוב. במרחב הזה מתהווים עולמות פנימיים, ובו בזמן מתחדדת תחושת הארעיות. קיום שמודע לחלוף הזמן אך ממשיך לפעול בעוצמה ואולי בשל כך מתקיים ללא הקשר מחייב. נוכחות שאינה תלויה במקום. העבודות הללו הן בבחינת כוריאוגרפיה של היד. הן ריקוד. מחול של צבע ותנועה אך לא פחות מזה דיאלוג פנימי עמוק. דחף. אוויר לנשימה. מתפשט לכל הכיוונים. זורם. מזמין אך לעולם לא מתייפייף. הם נתפסים לצופה כשורשיים בהיותם צמחים הגדלים מתוך האדמה, אך בעבודות הם מרחפים, חסרי שורשים, הם מתקיימים ללא סביבה קונקרטית. הם עשויים להתנתק ועדיין להתקיים. הוודאות בתוכם. כל קשת הרגשות שבאה לידי ביטוי בצבעוניות ניכרת בהם. הם מבקשים להישאר בתנועה, לפתוח מרחב בו הדימוי נוצר מתוך דחף, זרימה ודיאלוג פנימי מתמשך